החוק מחייב המתנה של 15 דקות בין מעצר של נהג לבין בדיקת ינשוף שיעשה.
נוהל זה נועד על מנת להבטיח שמהימנות הבדיקה תהיה מיטבית.
חוסר דיוק ברישום, בעת חילוף בין שני שוטרים, הובילו לכך שלא היה ברור כמה זמן המתין הנהג, ובמקרים כאלה: אם יש ספק, אין ספק.
על פי פרוטוקול ההפעלה של מכשיר ה"ינשוף", מחויבת המתנה של 15 דקות לפחות בין רגע עצירת הנהג לבין בדיקתו.
ההמתנה נועדה למנוע פעולות מצד הנהג כמו עישון, אכילה, שתייה או הקאה (שמביאה אלכוהול מהקיבה לחלל הפה) – פעולות שיכולות להשפיע על תוצאת הבדיקה.
במהלך ההמתנה חובה על השוטר העוצר שתהיה השגחה על הנהג, כדי שלא יבצע איזו פעולה משבשת כזו.
בבדיקת ה"ינשוף" נושף הנהג לתוך המכשיר המודד את כמות האלכוהול בנשימתו.
החוק קובע שמעל 240 מיקרוגרם אלכוהול הנהג מוגדר שיכור.
כאשר בפועל, פסקי הדין מרחיבים את הכמות למעל 290 מיקרוגרם.
כשנהג חשוד עובר מטיפול שוטר אחד לשוטר שני
ברוב המקרים מקפידים השוטרים על ההמתנה של 15 הדקות.
ואולם, יכולה להתעורר בעיה כששוטר אחד מעביר את הטיפול בנהג אותו עצר לשוטר אחר, על אף ששני השוטרים מחויבים במילוי תזכיר בכתב.
אז מתי נוצרת הבעיה? כששוטר אחד רושם שהעביר לטיפולו של שוטר שני את הנהג החשוד בנהיגה בשכרות בזמן X, והשוטר השני כותב שהוא קיבל את הטיפול בנהג בזמן אחר.
אפילו אם מדובר בפער של דקות ספורות בין דיווח השוטר האחד לדיווח השוטר השני, יש כאן עילה לזיכוי הנהג.
זאת משום שהדלתא שנוצרה של אותן כמה דקות מעלה את החשש, שבפרק זמן זה לא הייתה השגחה על הנהג כנדרש, והוא עלול היה לפעול בצורה שתשבש את הינשוף על ידי עישון, אכילה וכדומה.
במקרה שטופל במשרדנו, כאשר בדקנו את הרישומים של שני השוטרים שהיו מעורבים בעצירת הנהג ובבדיקתו, הוכחנו שהייתה דלתא של 2 דקות בדיווחים הסותרים של שני השוטרים; שוטר א' דיווח שמסר את הנהג לשוטר ב' בשעה 20:13 ואילו שוטר ב' כתב שקיבל את החשוד לידיו ב-20:15.
בית המשפט קיבל את עמדתנו ולא פסק מאסר לנהג שייצגנו.
לנהג נפסקה שלילת רישיון נהיגה למשך 16 חדשים, אך כאמור הוא ניצל ממאסר בפועל, אותו דרשה התביעה, בזכות הפער הקטן בזמנים המדווחים אותו הוכחנו.
*הכתוב האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד תעבורה נהיגה בשכרות, על כן, מי שמסתמך על האמור בו, עושה כן על אחריותו בלבד!
