אם ניתן להצביע על עבירה, ממנה נובע הסיכון הרב ביותר, והמופיעה בפקודת התעבורה, ללא צל של ספק תהא זו עבירה של נהיגה בשכרות, כאשר הנהג נוהג תחת השפעת משקאות אלכוהוליים ונהיגה בשכרות כאשר הנהג נוהג תחת השפעת סמים. בתי המשפט לתעבורה ברחבי הארץ נוטים להחמיר, בבואם לגזור את עונשו של נהג המואשם בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר הנהג נוהג תחת השפעת משקאות אלכוהוליים ונהיגה בשכרות כאשר הנהג נוהג תחת השפעת סמים. לא רק בתי המשפט נוטים להחמיר עם עבירה זו, אלא אף המחוקק הביע עמדתו בעניין זה, עת קבע רף ענישה מינימאלי למורשעים בעבירה זו. את עבירת הנהיגה בשכרות, לרוב אוכפים בעזרת מכשיר "הינשוף". מכשיר זה נוטל דגימה של אוויר מריאותיו של אדם ולאחר מכן מנפיק ערך מסוים. באם הערך שהתקבל במכשיר הינשוף גבוה מהמותר על פי חוק, תימסר לנהג הזמנה לדין.
הסעיף העוסק בעבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים הינו סעיף 64ב לפקודת התעבורה, הקובע כדלהלן:
"שיכור" – אחד מאלה:
[1] מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;
[2] מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;
[3] מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;
אם כן, ניתן להיווכח כי עבירת השכרות אינה מתייחסת אך ורק לשתיית אלכוהול, אלא גם לנהיגה תחת השפעת סמים. יחד עם זאת, קים שוני רב בין כתב אישום המייחס לנאשם נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לבין נהיגה תחת השפעת סמים.
גם בפן הראייתי אין דומה בין השניים. לדוגמא, שוטר יכול בכל עת לדרוש מנהג לעבור בדיקת ינשוף (מכשיר הבוחן כמות אלכוהול בגופו של נהג). טול מקרה בו אדם יוצא את ביתו, בשעות הבוקר המוקדמות, לצורכי עבודה. יכול שוטר, ללא כל הסבר, לבדוק האם נוהג הנהג תחת השפעת משקאות משכרים.
לא כך הדבר הוא כלל, כאשר מדובר בנהיגה תחת השפעת סמים. ראשית לשם גילוי סם בגופו של נהג יש לערוך בדיקת שתן או דם. מדובר בבדיקות אשר בוחנות כליותיו של אדם, פוגעות בפרטיותו וזכותו של אדם על גופו. אשר על כן, על מנת שתהא לשוטר האפשרות לדרוש מאדם בדיקות שתן או דם, עליו להראות כי ישנו חשד סביר המתיר דרישה מעין זו. ללא חשד סביר כאמור, דרישה לביצוע בדיקת שתן או דם תהא בלתי חוקית ומהווה ליקוי חמור מאוד מבחינה ראייתית. יחד עם זאת, במקרה בו נגרמה תאונת דרכים רשאי שוטר לדרוש מנהג בדיקת דם או שתן מבלי להראות קיומו של חשד סביר .
לאחרונה תוקנה פקודת התעבורה, בכל הנוגע לעבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים. התיקון האמור מתייחס למגזר ספציפי של נהגים , אשר לדעת המחוקק, נובע מהם סיכון רב יותר באם ינהגו בשכרות או תחת השפעת סמים. כך נקבע:
אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב–100 מיליליטר דם:
[א] נוהג חדש;
[ב] נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;
[ג] נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם;
[ד] נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;
אם כן, ניתן לראות כי המגמה היא להחמיר עם נהגים העוברים עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת סמים. זאת ניתן ללמוד הן מרף הענישה והן מהחקיקה הנוקשה בנושא.
תיקון נוסף שהתווסף לפקודת התעבורה נוגע לנהיגה תחת השפעת סמים. באם עד כה, על מנת לדרוש בדיקת סם, היה על השוטר להראות כי ישנו חשד סביר שהנהג נוהג תחת השפעת סמים, הרי שהיום יש בידי משטרת ישראל מכשיר אשר יכול להצביע על נהיגה תחת השפעת סמים בעזרת דגימת רוק של הנהג. אם לא די בכך, כעת, אף אין דרישה להראות חשד סביר, ויש בסמכותו של השוטר לבקש דגימת רוק כל אימת שיחפוץ בכך, וכך נקבע:
[א2] [1] שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת רוק מפיו, לשם בדיקה אם מצוי בגופו סם מסוכן, באמצעות מכשיר שאושר לשם כך בידי השר, בהסכמת שר הבריאות, בהודעה ברשומות (בסעיף זה – דגימת רוק); שוטר רשאי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פקודה זו.
[2] בתוצאת דגימת רוק המעידה כי בגופו של הנבדק מצוי סם מסוכן יש כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף קטן [ב].
[3] אין בתוצאת דגימת רוק כדי לגרוע מסמכותו של שוטר לדרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב לתת לו דגימת שתן או דגימת דם כשיש לי חשד סביר כאמור בסעיף קטן [ב] שאינו נובע מתוצאת דגימת רוק כאמור.
[4] לא יורשע אדם על סמך תוצאת דגימת רוק בלבד.
אנו למדים אם כן, כי אין אפשרות להרשיע על סמך דגימת הרוק לכשעצמה, אולם כאשר מתקבלת אינדיקציה לשימוש בסם, עקב דגימת הרוק, יש באינדיקציה זו כדי להוות חשד סביר ובכך נוצרת סמכות לשוטר לדרוש בדיקת דם או שתן על מנת לבחון נהיגה תחת השפעת סמים.
המחוקק אף קבע, לצורך התמודדות עם נהגים אשר מסרבים לבצע בדיקת שכרות, כי נהג המסרב לבצע כאמור, ייחשב כשיכור על פי חוק, כך נקבע:
[א] סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה [1] להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה, למעט דגימת רוק, לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62[3] ואולם סירוב לתת דגימת רוק, יש בו כדי לבסס חשד סביר כאמור בסעיף 64ב[ב].18
משטרת ישראל עושה מאמצים רבים, לילות כימים, תוך שימוש באכיפה מוגברת ומבצעי אכיפה גדולים, לאתר נהגים הנוהגים בשכרות או תחת השפעת סמים. כפועל יוצא מהאכיפה המוגברת מוגשים בישראל מדי שנה אלפי כתבי אישום בשל נהיגה תחת השפעת סמים ונהיגה בשכרות. בדיקת השכרות באמצעות מכשיר הינשוף הינה בדיקה תקינה ואמינה( כך נקבע לא אחת על ידי בתי המשפט בערכאות השונות). אולם, על מנת שתוצאת בדיקת הינשוף, תשקף את המציאות נכונה, על השוטר המפעיל את מכשיר הינשוף, להיות מוסמך להפעילו וכמו כן, עליו להפעיל את המכשיר בתנאים מיוחדים ובפרוצדורה מסוימת. כל סטייה, הן מהתנאים להפעלת מכשיר הינשוף והן מהפרוצדורה הנדרשת לשם הפעלת המכשיר, יכול שתהא לה השפעה על התוצאה הסופית כך שיתקבל ערך שגוי.
לכן ישנה חשיבות רבה, לעיין בחומר הראיות הנוגע לתיק של נהיגה בשכרות. עורך דין תעבורה המתמחה בעבירות של נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת סמים ידע לזהות ולאבחן כשלים ראיתים המצויים בחומר החקירה. משקלם של כשלים אלו הוא רב, שהרי יש בהם כדי לשנות את התוצאה הסופית של העונש שיוט על ידי בית המשפט, עד כדי זיכויו של נהג מעבירה של נהיגה בשכרות.
*הכתוב האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד תעבורה נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים וסמים, על כן, מי שמסתמך על האמור בו, עושה כן על אחריותו בלבד!
