אם כנגד נהג הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות או בגין נהיגה תחת השפעת סמים, מספיקה בעיה אחת בהתנהלות המשטרה כדי להטיל ספק בכל שרשרת הראיות.
אם אתם טוענים לחפותכם, התייעצו בעורך דין תעבורה מומחה שיוכל להקל עליכם בכל התהליך הזה
א' סבל מדלקת עיניים חריפה, ובשל כך היו עיניו אדומות מאד.
במהלך נסיעתו הוא התבקש לעצור למטרת בדיקת רישיונות שגרתית.
כשהשוטר ניגש אליו והתבונן בעיניו האדומות, הוא נדרש להתלוות אל השוטר לבדיקת שתן לגילוי סמים, על אף ההסברים שנתן.
כמובן שבדיקת השתן לא גילתה עקבות של סם, והוא זכה להתנצלות.
אבל הטראומה וההשפלה שעבר א', השעות שעוכב ללא הצדקה וגם התנצלות, ככל שתהיה אמיתית, לא פיצתה על כך.
חשד סביר סובייקטיבי
כדי ששוטר יוכל לדרוש מנהג להיבדק אם הוא נוהג תחת השפעת סמים, חייב להיות חשד סביר.
החשד מטבע הדברים הוא חשד סובייקטיבי של השוטר במקום, למשל, שהנהג יוצא ממקום שמוכר למשטרה כמאורת סמים, שהוא נפגש עם אדם שיש למשטרה מידע מודיעיני לגביו או שידוע שהוא סוחר סמים, או לחילופין בעקבות תצפית שבה נצפה הנהג יורד מהרכב ומוסר או לוקח דבר מה אשר נחשד כסם.
תרחיש נוסף הוא אם נמצא, לאחר בדיקת רישיונות הנהג, שיש לו עבר פלילי, או שיש לגביו מידע על שימוש בסמים, וכמובן אם ברכב בו הוא נוהג נמצא סם או כלי לשימוש בסמים וכדומה.
לגבי האחרונים, ייתכן שיתווסף לכתב האישום גם רכיב של החזקת סמים או החזקת כלי עישון בניגוד לחוק.
בכל מקרה, מי שפוסק סופית הוא בית המשפט.
מספיק שעורך הדין של הנאשם ימצא כי קיימת בעיה בטיפול המשטרה מול הנאשם, ואז שרשרת הראיות תחשב כלא תקינה ויש לראות בה ליקוי ראייתי.
הקלטת השיחה של הנאשם עם עורך דינו חילצה אותו מאישום חמור
במקרה בו טיפלתי, הנאשם נצפה נוהג, לטענת השוטרים, כאשר הם מבחינים בו מרחוק ונאלצים לבצע פניית פרסה כדי להגיע אל הרכב החשוד.
בפועל, הנאשם דיווח כי לא נהג כלל וישן במושב שלצד הנהג, ואילו המשטרה ביקשה ממנו להתלוות אליהם ל-בדיקת ינשוף בתחנת המשטרה.
הנאשם אשר היה למוד ניסיון עם מכשיר הינשוף, סירב להיבדק בטענה שאם ייתן נשיפה, אזי הוא מודה בנהיגה, בעוד שלטענתו לא נהג כלל.
כך נמשך הסיפור עד השעות הקטנות של הלילה, כאשר הנאשם עומד על סירובו.
בשלבי סיום הטיפול בו, כאשר היה צריך למסור את גרסתו תחת אזהרה, ביקש הנאשם להתייעץ עפ"י זכותו עם עו"ד מטעמו.
הנאשם התקשר אלי להתייעץ עמי טלפונית.
במקרה השיחה הוקלטה בטלפון הנייד.
ייעצתי לו לתת את דגימת הנשיפה תוך מתן הסבר לחוקר שהוא לא נהג ברכב ומתן דגימת הנשיפה אינה מהווה הודאה בנהיגת הרכב.
בצידו האחר של הטלפון נשמע הנאשם כאשר הוא מבקש מהחוקר להיבדק לאחר ייעוץ טלפוני (התנהלות שכך צריכה שתיעשה בפועל בהתאם להלכת בית המשפט העליון בעניין "ארביב"), ואילו החוקר מודיע לו שהוא לא מתכוון לתת לו להיבדק שכן סיים את הטיפול במקרה.
כשקיבלתי את חומר הראיות בתיק הנאשם, גיליתי לתדהמתי כי הסירוב יוחס לנאשם לאחר השיחה עמי.
השיחה שהוקלטה הצליחה לגרום ל-החזרת רישיון נהיגה של הנאשם בתוך תקופת ה-פסילה מנהלית וכן הרכב הושב לבעליו.
במסגרת התיק העיקרי, הגענו להסדר מקל ביותר עם התביעה ולשינוי סעיף העבירה לסעיף 26 (4) לפקודת התעבורה (התנהגות השוללת שליטה ברכב) וכך, נפסל רישיון הנהיגה של הנאשם במסגרת ההסדר לחודש וחצי בלבד, לצד פסילה על תנאי וקנס כספי מתון, והכל בזכות התעקשותו של הנאשם לערב עורך דין בתהליך, עוד בשלבי החקירה.
בכל מקרה, כדאי לדעת שעל פי פקודת הסמים המסוכנים, צריכת סמים מכל סוג ובכל כמות היא אסורה, ללא קשר לנהיגה תחת השפעתם.
זאת, לעומת אלכוהול שצריכתו חוקית אך נהיגה תחת השפעתו מעל רף מסוים שנקבע בחוק – אסורה.
*הכתוב האמור לעיל הינו מידע כללי ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי אצל עו"ד תעבורה, על כן, מי שמסתמך על האמור בו, עושה כן על אחריותו בלבד!
